קשב ורכוז – טיפים להורים

ראשית, התפתחותם הרגשית איטית יותר, ולכן הם נוטים להישען על הסביבה, במיוחד על ההורים, יותר מאשר ילדים בני גילם.

שנית, הילד עם קשיי קשב ורכוז פחות מודע לתרומתו למצבים השונים, ונוטה להאשים גורמים חיצוניים ("הוא התחיל", "המורה לא הזכירה לעשות את התרגיל הזה").

שלישית, התמקדותו בתענוגות הרגע גורמת לו להסתיר מעשים גרועים שעשה כדי להימנע מעונש או ממבוכה וגם לדחות את מה שאינו רוצה לעשות עד הרגע האחרון.

חוקרים גילו שאצל ילדים עם קשיי קשב ורכוז, רמת הפעילות בחלק הקדמי של המוח נמוכה מאשר במוחם של ילדים בגילם, שאין להם הפרעת קשב ורכוז. כאילו "השוטר" הפנימי במוח שלהם, שאחראי על ניהול עצמי (כמו: תכנון, בדיקה, תיקון, וויסות רגשות וכדומה) – נרדם. ילדים עם קשיי קשב ורכוז יכולים להיות מפוזרים, לשכוח דברים, לאחר או לא להשתלט על הגוף ועל הרגשות שלהם. לפעמים הם זזים הרבה ופועלים לפני שהם חושבים. ילדים עם קשיי קשב ורכוז עלולים לעשות דברים מסוכנים, להרביץ או לקלל בלי כוונה ולפגוע! פשוט – "השוטר הפנימי" שבמוחם מנומנם ולא עוזר להם להתנהג כמו שצריך.

התשובה היא שהקולות, הצבעים והפעילות המעניינת והמהירה מעוררים אותו, ועוזרים לו להתמקד לאורך זמן. פעילויות חדשות או אהובות על הילד גם כן מעירים את המוח שלו ומשפרים את תפקודו.

כאשר אין מה שיעורר את המוח של הילד עם קשיי קשב ורכוז הוא מתקשה להתגייס למטלות שלא מעניינות אותו, ולכן לא ממהר להכין שעורים ולעזור בעבודות הבית. הוא פחות מסודר ומאורגן ועלול לאבד דברים. תחושת הזמן שלו נפגעת, ולכן הוא חי רק את ההווה בלי לחשוב על תוצאות מעשיו בעתיד. הוא מתקשה להקשיב, לחכות לתורו ולעיתים גם לשלוט בהתנהגותו וברגשותיו.

אבל יש לילד עם קשיי קשב ורכוז גם תכונות חיוביות: הוא ספונטני ומשוחרר וחי כל רגע במלואו בלי לחשוד מה יקרה או מה יגידו עליו. הוא נועז ויצירתי, מפתיע ובעל חוש הומור והכי חשוב – הוא בעל לב טוב.

אל תסירו מילדיכם אחריות על חייו. קשיי הקשב והרכוז אינם סיבה בשבילו לעשות רק מה שהוא רוצה, ולהימנע ממשימות פחות מלהיבות כמו: שיעורים או מטלות בית.

אך גם אל תצפו ואל תדרשו מילדכם להעיר את השוטר הפנימי בעצמו, מדובר בפעילות נוירולוגית, שאין לו שליטה עליה.

1. שנו תפיסתכם לגבי הילד. מאפיינים כמו עצלנות, חוסר אכפתיות, מרדנות או אפילו רוע, מוסברים כתוצאה ממוח קדמי רדום.

2. לפני שתתחילו בנתינת אחריות על משהו חדש, וודאו שהציפיות שלכם מציאותיות (ביחס לילדיכם ולגיל שלו). כך תחסכו מעצמכם אכזבות וכעסים מיותרים.

3. חזקו בילד את המודעות העצמית במצבי היום יום, שימחישו לו כיצד מתבטאת הפרעת הקשב והרכוז. למשל: "קשה לעשות שעורי בית כשהשוטר רדום, ואומר לך כל הזמן לעזוב ולעשות משהו יותר כייפי…" שמרו על מינון נכון של מסרים מסוג זה כדי שהילד יוכל להקשיב להם ולהפיק מהם את המירב. הרגישו לפי תגובות הילד מתי זה מספיק…

4. השתדלו להפחית את כמות הביקורת וההערות השליליות שאתם מפנים לילדכם. אלה מחלחלות לנפש שלו ופוגעות לאט לאט בביטחונו העצמי ובתחושת הערך העצמי שלו. ילד עם דימוי עצמי נמוך, עלול להרגיש דכדוך ואדישות, ואף להיות תוקפני. לכן, נסו להחליט מראש על התנהגויות של ילדכם מהן אתם מוכנים להתעלם כמו: תיפוף על שולחן בזמן האוכל. בתחומים בהם בחרתם להמשיך ולהעיר לילדכם, עשו זאת בצורה יותר מעשית ופחות רגשית. נסחו הערותיכם כתיאור ולא כביקורת.

למשל:

במקום: "יוסי! עוד פעם שפכת שוקו! כמה פעמים אפשר להגיד לך?!"

אמור: "יוסי, אני רואה שבלי כוונה נשפך לך השוקו, בבקשה קח מטלית, ונקה אותו עכשיו".

5. הרבו לחזק ולשבח את ילדכם על כל דבר טוב שהוא עושה, אפילו אם הוא טריוויאלי וצפוי לבני גילו – כמו הורדת צלחתו מהשולחן. השתמשו במלה טובה, בטפיחה או בחיבוק ומידי פעם אף בפרס קטן על מאמציו. זכרו שעבורו דברים קטנים כמו: הכנת מערכת ליום המחרת או התעסקות בענייניו בזמן שאתם מדברים בטלפון אינם מובנים מאליהם, וכרוכים במאמץ. מחקרים הראו שחיזוקים חיוביים מעצבים את התנהגותם של ילדים עם קשיי קשב ורכוז הרבה יותר טוב מנזיפות או עונשים.

6. היכנסו לאינטרנט יחד עם ילדכם, וצפו ברשימת מפורסמים בתחומים רבים ובתקופות שונות, שסבלו מקשיי קשב ורכוז, אך גם הצליחו להיות ייחודיים בתחומם, להתפרסם בכשרונותיהם או בהמצאותיהם המיוחדות.

ספורטאים: מייקל ג'ורדון, מג'יק ג'ונסון

ממציאים: אלברט איינשטיין, הנרי פורד, כריסטופר קולומבוס.

אנשי קולנוע וזמרים: טום קרוז, סילבסר סטאלונה, ביל קוסבי, סטיבי וונדר

אומנים ומלחינים: וולט דיסני, סלבדור דאלי, לאונרדו דה וינצ'י

פילוסופים וסופרים: הנס כריסטאן אנדרסן, אגאתה כריסטי, ז'ול ורן.

מתוך הספר: האיידיאייצ'די שלי מסע לעולם הפרעת הקשב והרכוז דרך עבודה והדרכה מעשית מאת לאורה וולמר