אבחון
כלי לאיתור קשיים, יכולות וזיהוי דרכים להתמודדות. מטרתו לאתר קשיי למידה וליקויי למידה, ולהסביר את מקורם. מיפוי נקודות החוזק והחולשה מאפשר הכנת תוכנית התערבות לקידום אישי ולצמצום הפערים הלימודיים.
אוטומציה
היכולת לבצע מיומנויות (כגון: קריאה, כתיבה או חשבון) באופן אוטומטי, כלומר, כתהליך המתבצע במינימום מאמץ, במהירות, ביעילות ובדייקנות.
אורתוגרפיה
היכולת לזהות מילה כתבנית שלמה והיכולת לכתוב אותה על פי המבנה התקין שלה.
אוריינות
יכולתו של האדם להשתמש בשפה (האזנה, דיבור, קריאה וכתיבה) שמזמנת לו תרבותו לצרכים אקדמיים – לימודיים.
אותיות אהו"י
האותיות: א', ה', ו', י' – המשמשות גם כעיצור וגם כתנועה.
אסטרטגיה
היכולת לתכנן ולנהל פעולות כדי להשיג מטרה מסויימת. מטרת האסטרטגיות בקריאה היא שיפור הבנת הנקרא, היכולת להבין את העיקר ולענות על שאלות.
ארגון מידע
היכולת ליצור קשר בין פרטי מידע שונים לצורך מטרה מסויימת.
גישה גלובלית
גישה להוראת הקריאה אשר נקודת המוצא בה היא המילה השלמה כתבנית בעלת משמעות. מתאימה לילדים בעלי תפיסה תבניתית טובה. בספרות נקראת גם גישת TOP DOWN.
גישה פונטית
גישה להוראת הקריאה אשר נקודת המוצא בה היא הכרה ושימוש בתנועות כבסיס ליצירת מילים. מתאימה לילדים בעלי תפיסה סדרתית. בספרות נקראת גם גישת ה – BOTTOM UP.
גרפופונמי
החיבור בין האות הכתובה (גרף) לבין צליל האות (פונמה).
דיסגרפיה
לקות בכתיבה. המאפיינים הם:
כתב יד לא ברור
שגיאות כתיב מרובות
ארגון הכתיבה על פני הדף
קושי בארגון משימת הכתיבה, בניית תשובה שלמה עם התחלה, אמצע וסוף, קושי בבניית משפטים.
חלק מהגורמים לקושי זה הם: ליקויים במוטוריקה גסה ועדינה, בעיה במתח השרירים ובעיה בתאום עין יד.
דיסלקציה
לקות בקריאה. המאפיינים הם:
קשיי התמודדות עם מלים, משפטים ופסקאות.
קושי בדיוק בקריאה ו/או שטף זיהוי מילה ובחולשה ביכולת איות ופיענוח.
קושי בהבנת הנקרא למרות קריאה טכנית תקינה.
קושי באיתור הרעיון המרכזי של פיסקה.
בעיות בקישור שבין חומר קריאה להרצאות.
טעויות בשימוש בתחביר, במילות קישור ובמילות יחס.
קשיים אלה נובעים בדרך כלל מחסך במרכיב הפונולוגי של השפה, דבר שהוא לעיתים קרובות אינו צפוי יחסית ליכולות הקוגניטיביות האחרות ולהוראה היעילה בכיתה. תוצאות משניות יכולות לכלול בעיות בהבנת נקרא וירידה בהתנסויות קריאה אשר עשויות לעכב הגדלה של אוצר מלים והרחבת ידע כללי.
דיסנומיה
קושי בשיום והשליפה מהזכרון. המאפיינים הם:
אוצר מלים מצומצם.
קושי להביע רעיון בתמציתיות או בהעלאת סדרה של ארועים ברצף הנכון.
פער משמעותי בין התבטאות בעל – פה במהלך דיון לבין עבודות או בחינות.
דיסקלקוליה
לקות בחשבון. המאפיינים הם:
שליטה חלקית בפעילויות חשבון בסיסיות.
קושי בארגון המספרים על הדף.
קושי בהבנת השפה החשבונית.
קושי לזכור נוסחאות.
קושי בהבנה וזכירה של מונחים המייצגים מושגים כמותיים.
הלקות מושפעת מתפקודי הקשב והרכוז, הערוץ החזותי, תפקודי השפה והמוטוריקה.
הבנת הנקרא
היכולת להבין משמעותו של טקסט כתוב, הבנת המסר המרכזי ורצף האירועים.
נפרט כמה רמות בהבנת הנקרא:
רמה ראשונה – איתור פרטים: קריאה בשורות.
רמה שניה – רמת פירוש, הסקת מסקנות ועוד: קריאה בין השורות.
רמה שלישית – הערכת הכתוב וביקורת: קריאה מעבר לשורות.
לקוי בהבנת הנקרא עשוי להצביע על ליקויי קריאה, ליקויי שפה והפרעת קשב.
הבעה בעל פה ובכתב
משמעותה עיבוד מידע לשוני, ארגון המידע והיכולת לשחזר תכנים חזותיים ושמיעתיים. משקפת תפקודים רבים, בינהם: זכרון לטווח קצר, הכרת המבנה התחבירי של השפה וכלליה, שימוש באוצר מלים ועוד. ליקויי שפה פוגעים בהבעה בעל פה ובכתב.
הוראה מתקנת
מטרתה של ההוראה המתקנת היא לסייע לתלמידים מתקשים בכל הגילים, בהתמודדות עם דרישות בית הספר. הוראה זו דורשת אבחון, הכנת תוכנית עבודה וביצועה בשיטות שונות בהתאם לקשיים וליכולות של היחיד או הקבוצה.
זוהי הוראה מותאמת ספציפית לקשיים האקדמיים ולהיבטים הרגשיים והחברתיים.
הטרמה
איסוף מידע לפני (טרום, טרם) הקריאה לצורך הבנה טובה יותר של הנושא או המסר הכתוב.
בתהליך זה ייעזר הקורא בתמונות, בכותרות, בעיצוב הגראפי של הטקסט, ברמזים סמנטיים, במקורות מידע ובידע אישי קודם.
התמצאות במרחב
היא תפיסת המרחב אשר באה לידי ביטוי בארגון המרחב ובשליטה במושגי היסוד הקשורים למרחב. דימוי גוף תקין הוא הבסיס להתמצאות מרחבית. ליקוי בהתמצאות מרחבית מקשה על ההבחנה בכיוון, בגודל, בצורה וביחסים שבינהם.
היכולת ללמוד סימנים גראפיים ולתפוס תבניות מורכבות של אותיות וספרות, רצף של סימנים (מילה או תרגיל חשבוני) ויחסים במרחב – מותנית בהתמצאות מרחבית תקינה.
זיכרון
היכולת לאסוף, לאחסן ולשלוף מידע. רבים הם סוגי הזכרון ולכל אחד מהם תפקודו המוגדר: זיכרון לטווח ארוך או קצר, זכרון חזותי, שמיעתי או מרחבי וזיכרון עבודה (שהוא מערכת לאחזקה זמנית ולמניפולציה של מידע במשך הביצוע של מטלות קוגניטיביות).
כל למידה מושפעת מאד מיכולות הזיכרון של האדם.
כתיבה
פעולה מוטורית המחייבת שימוש תקין בתפקודים שמיעתיים חזותיים, לשוניים וקוגניטיביים.
תיכלולם של תפקודים אלה מאפשר העברת תכני חשיבה לסימנים גראפיים.
ליקויי למידה
מושג המקיף תחומים רבים המשפיעים על תפקודי הלמידה של היחיד. לקות למידה תתבטא בפער גדול בין רמת התפקוד של התלמיד לבין יכולותיו והרמה המצופה ממנו בהתאם לגילו או לרמת כיתתו. הליקויים יקשו על רכישת מיומנויות למידה: קריאה, כתיבה או חשבון. מקור הליקויים הוא נוירולוגי וברוב המקרים היכולת השכלית תקינה.
הליקויים יופיעו בדרגות חומרה שונות החל מליקויים קלים ועד לצורך במסגרות מיוחדות, בהוראה מתקנת ובהקלות במבחנים. איתור הליקויים חיוני כדי להתמודד עם השלכותיהם.
לקות למידה לא מילולית NVLD
Non Verbal Learning Disabilities
מתייחס להפרעות שאינן על רקע שפתי – מילולי הנובעות מליקוי בהמיספרה הימנית ומתבטאת בקשיים בתפיסה מרחבית, קואורדינציה וקשיים חברתיים.
מודעות פונולוגית
אבחנה במרכיבים הצליליים של המילה. המודעות נוצרת על בסיס ההגיייה. כך נבנים כישורים שמיעתיים המאפשרים את בידוד צליל העיצור במילה וכן זיהוי ושימור של רצף צלילי המילה בזיכרון. מודעות זו מאפשרת לבודד הברות, עיצורים ותנועות ולערוך עליהן מניפולציות באופן מודע. המודעות הפונולוגית כוללת: ערנות פונולוגית (למבנה הצליל של המילה), ערנות מורפולוגית (לתבנית הלשונית ולמרכיביה), ערנות תחבירית (למבנה המשפט), ערנות סמנטית (למשמעות המילה) וערנות פלגמטית (התאמת השימוש במלים למצב נתון).
מונחים פונולוגיים:
פונמה
(צליל) – היחידה הלשונית הקטנה ביותר במילה. יכולה להיות עיצור בודד או תנועה בודדת.
עיצור
1. צליל האות אשר בעת הגייתו האוויר נעצר באחד מאברי הדיבור באופן חלקי או בשלמות.
2. כינוי לכל הגה בלשון הנהגה לעצמו או יחד עם תנועה.
תנועה
קיימות תשע תנועות שהן סימני הניקוד בכתב העברי.
צרוף
חיבור של עיצור ותנועה.
הברה
יחידת דיבור המהווה מילה (לדוגמא: קוף) או חלק ממילה (קו-פה).
קוד א"ב
סימנים כתובים המייצגים כל עיצור ותנועה בשפה הדבורה והכתובה. הקוד כולל קשר דו – סטרי בין הגרף לבין הצליל כלומר תרגום כל סימן גרפי לצליל שהוא מייצג.
מודעות מורפולוגית
ערנות לתבניות לשוניות וצורניות המרכיבות אותן.
צורן = היחידה הלשונית הקטנה ביותר המייצגת משמעות בשפה.
ילדיהם = ילד (המילה) + י (הרבים) + הם (השייכות).
ערנות סמנטית
ערנות למשמעות של המלים. ישנן מלים בעלות ריבוי משמעויות, והפירוש שניתן להן נקבע על פי ההקשר. כך, לדוגמא, משמעות המילה "אח" יכולה להיות: אח בבית חולים, אח במשפחה, אח המחממת את הבית. לעומת זאת, אותה משמעות יכולה להיות מיוצגת באמצעות כמה מלים (מלים נרדפות), לדוגמה: ירח, לבנה, סהר. ישנן מלים המשתייכות לאותו שדה סמנטי, כלומר המסר שלהן דומה, אך קיימים בינהן הבדלים דקים במשמעות, לדוגמא: ידיד, חבר, מכר, רע, עמית.
ערנות תחבירית
ערנות למבנה המשפטים. ההתייחסות היא לתפקידה של כל מילה במשפט (נושא, נשוא וכדומה), לסדר המלים במשפט (למשל: "חתול מזכוכית נשרט" לעומת "חתול נשרט מזכוכית") וכן לסוגי המשפטים (פשוט או מורכב וכדומה).
ערנות פרגמטית
ערנות לסיטואציות השיח והתאמה רגישה והולמת של המבע הלשוני אל הסיטואציה (אוצר מילים, מבנה תחבירי, אינטונציה ועוד). שיקולי הבחירה של הדובר יתייחסו למצב, לזמן, לדמויות המשתתפות וליחסים בינהן.
קריאה
לקריאה הגדרות רבות ולכל אחת מהן זוויות ראיה שונה על התהליך.
הגדרה אקלקטית ככל האפשר תהייה זו:
קריאה היא תקשורת, העברת מסר ממוסר לקולט. מתרחשים בה תהליכי פיענוח, הבנה, חיפוש משמעות, עיבוד מידע חזותי ותהליכים לשוניים וקוגניטיביים. קריאה היא היכולת להשתמש במידע כתוב לצרכים פונקציונליים ולהנאה.
לקריאה שני מרכיבים: מרכיב טכני (פיענוח) ומרכיב סמנטי (הבנת הנקרא).
היא מסתמכת על זיהוי, פירוק ומיזוג של עיצורים ותנועות המרכיבים את השפה, על נסיון וידע קודם, על שליטה בשפה הדבורה ועל ידע לשוני.
סוגי הקריאה מכוונים למטרות הקריאה: קריאה מרפרפת, סריקה, קריאה מעמיקה וכדומה.
יעילות הקריאה הינה בעלת חשיבות רבה להבנת הנקרא. הקצב, השטף, המהירות והאינטונציה הכרחיים לקריאה שיש עמה משמעות. הקריאה השוטפת היא היכולת לקרוא טקסט במהירות וברהיטות, ללא מאמץ ובאופן אוטומטי כך שתשומת לב מועטת בלבד ניתנת לחלק הטכני (זיהוי ופענוח).
בקריאה משתתפים כמה סוגי מעבדים:
המעבד הפונולוגי – אחראי על המרת האותיות להגאים המקבילים להם, על תרגום הסמך הגרפי לצליל המתאים (תרגום גרפמה – לפונמה, ופונמה לגרפמה).
המעבד האורתו גרפי – אחראי על זיהוי המילה וקריאתה כתבנית שלמה ללא צורך בתהליכי פירוק והרכבה.
המעבד הסמנטי – אחראי על מתן המשמעות, והיכולת להתייחס לתוכן המילה על סמך ידע וניסיון קודמים בשפה.
מעבד ההקשר – אחראי לבנייה והבנה מתמשכת של תוכן. להקשר חשיבות רבה בהבנת יחידה רעיונית או מילה בתוך משפט.
קריאה גלובלית – היכולת לזהות מלים ולקרוא אותן במהירות ובשלמות.
קריאה מצרפת (מפענחת) – זיהוי איטי וסדרתי של אותיות או הברות וצירופן למילה שלמה.
קצב קריאה – מותנה בכמה מאפיינים: מהירות ההגייה, שיום תקין ומהירות סריקה.
דיוק בקריאה – השטף הוא קריאה מהירה, רהוטה ללא מאמץ ובאופן אוטומטי.
שטף הוא צרוף של דיוק+מהירות. נמדד באינטונציה נכונה, בקצב נכון ובהבנה.
קשב
משאב קוגניטיבי המהווה גורם מרכזי בעיבוד מידע. זו היכולת לבחור מבין גירויים רבים בו זמנית, רק את אלה הרלבנטיים לסיטואציה נתונה.
כולל כמה כישורים: אוטומטיות, עוררות, התמדה, מיקוד, הכוונה ובקרה.
משפיע על יכולת הריכוז שהיא היכולת להתמיד במשימה לאורך זמן.
הפרעת קשב – גורמת לקשיי תפקוד ולמידה. ממאפייניה: קושי בהתמדה, פעלתנת יתר, אימפולסיביות, קושי לציית לכללים, חוסר ריכוז, היסח הדעת, קשיי זיכרון וקושי בארגון מידע ובעיבודו.
ליקויי שפה – ליקויים המתבטאים בתהליכי עיבוד וביצוע של מידע לשוני. ללקויי שפה יש קשיים בפירוש מידע לשוני, בהבנה, בהבעה וברמת השימוש בשפה.
הפרעה זו יכולה לגרום קושי בקשב מתמשך, הקשב סלקטיבי, בהכוונת קשב ובבקרת קשב. עשוייה להשפיע על רמת הביצוע של משימות לימודיות וכן על הישגי התלמיד, ובכך פוגעת גם בדימוי העצמי של הפרט.
שפה
המיומנות החשובה בחיי האדם. שפה היא חשיבה ותקשורת. נכללים בה קודים חברתיים, ערכיים וכן מסרים מילוליים שונים. היא מאפשרת הבעה בעל פה ובכתב והתפתחות רגשית, חברתית ואקדמית.
שיום
היכולת לשלוף מהזיכרון שמות של אובייקטים, ספרות או אותיות. זו היכולת לקרוא לפריט בשמו במהירות תקינה. שיום מהיר מסייע לקריאה שוטפת. שיום איטי מצביע על קשיים אפשריים ברכישת הקריאה.
בביליוגרפיה
- גרינבאום, נ., הראל, א. (2006), אבחון קריאה כתיבה, המסלול לחינוך מיוחד ע"ש צוויג, מכללת אורנים.
- שני, מ., לחמן, ד., (2006), א' – ת' מערכת לאבחון ליקויים בתהליכי קריאה וכתיבה על פי נורמות ארציות, המדריך העיוני והיישומי למאבחן, הוצאת ספרים יסוד.
קרא עוד:
