בתהליך אבחון פסיכודידקטי עולים צרכים שונים של הילד/ה הורים ובנימ שפחה. מובא להלן טיפים לפי האב' המכילים רעיונות לשיפור הערכים וההשקעה הרגשית. תוכלו לבחור את המתאים לכם לעשיה ולהשקעה – בהצלחה!!!
- אהבה: מזון רוחני, משמעותי והכרחי בהתפתחותו הנפשית של האדם. לא די לחוש אותה בלב. צריך להביע אותה בכל הזדמנות. לא נודע על גבול לאהבה, פרט לזו המקלקלת את השורה. יש לשים לב להבדל התהומי בין אהבת הזולת לבין אהבת עצמך.
- בית: ידוע כעשוי מעצים ומאבנים, אך כרעיון וכסמל יש לו משמעות חשובה בחייו של ילד. ילד צריך בית, ובית הוא זוג הורים, אחים, יחס, ובעיקר – מקום ששייך לך ותמיד אתה יכול ללכת אליו.
- גב: אתה יכול וצריך לבקר את ילדך, אבל תמיד אתה חייב לתת לו גב. זה לא אומר שתצדיק אותו כשהוא טועה, אלא תייסר אותו במילים על טעותו, אך תמיד, אך תמיד תזכור לתת לו את התחושה שיש לו גב, וגם אם טעה או מעד – ההורים שלו מאחוריו, גם אם לא מאחורי המעשה.
- גבולות: אם אכפת לך באמת מהילד שלך, אתה מציב לו גבולות כדי שיתחנך שהעולם אינו מספק כל מה שהוא רוצה, ויש שכר לטוב ועונש לרע. גבול הוא משהו שאינו מעליב. הוא פשוט מודיע לאדם את המקום שממנו והלאה אין ללכת. מי שאינו מציב גבולות מסכן את ילדיו, ועליו נאמר: "חושך שבטו שונא בנו".
- דאגה: דאגה היא אחד מענפי האהבה. אתה דואג, משמע אתה אוהב. יש להגביל את הדאגה למינון נורמלי.
- דרישה: מחמיאה לילד ומאותת לו כי הוא מסוגל. בניגוד לוויתור רב פעמי, שמאותת לילד כי הוא אינו מסוגל.
- הגנה: ילד זקוק לתחושה שמישהו שומר עליו מצרה כדי לתת תחושת הגנה, ראוי להורה לשדר ביטחון לילדיו ולפחות תחושה שהם מוגנים ובטוחים. ראה ערך 'גב'.
- הערכה: כאשר ילד מקבל הערכה על דבר טוב שעשה, זה גורם לו לרצות לעשות עוד משהו טוב. לפיכך, יש למצוא על מה להעריך אותו ובכך לתת לגלגל לזוז. הקשר בין הערכה ופרגון להצלחת הילד, דומה לקשר בין ביקורתיות לכישלון.
- הומור: ההומור הוא ה'סוכר והמלח' בחיינו, בכוחו להשרות אווירה טובה בין הורים לילדים, ולפרק הרבה מטענים רגשיים.
- וויתור: ראוי להשתמש בו בחכמה ובתבונה, משום שהוא היכולת שלנו לתת הזדמנות נוספת, וגם לשדר לילד רצון טוב מצידנו. יש להיזהר משימוש יתר בוויתור. ראה ערך 'דרישה'.
- זמינות: אמנם אנשים עסוקים אנחנו, ואין אנו יכולים להיות זמינים לילד 24 שעות ביממה, אך תחושה של זמינות ניתן לתת אם לפחות כשאנו נמצאים בבית – אנו באמת נמצאים בו, קשובים ומשתתפים ערים לנעשה.
- חינוך: אין צורך להוסיף. הדבר החשוב ביותר בהתפתחותו הנפשית והרוחנית של הילד.
- טיפוח: לטפח ילד זה אומר להשקיע בו את היכולות השכליות הרגשיות, הפיזיות והכלכליות שלנו. להקנות לו ידע, חכמה, מידות והנהגות ראויות ולדאוג לו למזון בריא ולביגוד חם ועוד.
- יציבות: כמו כל שתיל רך בשנים, גם ילד זקוק לקרקע יציבה – הורים הפועלים מתוך ידיעה ופוסעים לעבר מטרה. הורים היודעים להתגבר על משברים הם הורים שאינם מתפרצים ומאבדים עשתונות ובכך מאיימים על תחושת היציבות של ילדיהם.
- כבוד: אחד מאבות המזון הנפשי של בני האדם. לא רק של ילדים גם שלנו המבוגרים. כפי שאנו מעניקים מזון לילדינו גם כאשר אינם פועלים לשביעות רצוננו, כך צריך גם לכבדם ללא תנאי על עצם היותם ברואי אלוקים. זאת בניגוד להערכה שניתנת על הישגים.
- לימוד: חייב אדם ללמד בנו תורה וגם ללמדו את חשיבות לימוד התורה וקיומה. היא מעניקה משמעות לחייו של הילד ונותנת לו חיות וסיבה לפרוח ולהתקדם.
- ליטוף: המגע הוא סוג הבעת אהבה שבני אדם, בעיקר ילדים, זקוקים לו. עם הליטוף יכולים לבוא חיבוקים ונשיקות.
- מסירות: ילדים הרואים מסירות מצד ההורים, כלפיהם וגם זה כלפי זה, חשים ביטחון ויציבות ולומדים גם לפעול במסירות כלפי הוריהם וכלפי זולתם.
- נוכחות הורית: שיחה שבועית של לפחות חצי שעה על כל ילד, התעדכנות על מצבו האישי, החברתי, הרגשי והרוחני. בצורה קלילה ורגועה, לא 'חקירה' ולא 'חפירה'.
- נתינה: היכולת שלנו להעניק מעצמנו לילדינו: נתינה רגשית ופיזית, נתינת זמן, מלים טובות והחלת הנתינה אצל ילדינו עד כדי כל שיחושו, כי נתינה היא בעצם קבלה.
- סמכות: דרכי החיים מטעות הן. בני האדם זקוקים לסמכות שתובילם בדרך הנכונה. אצל ילדים זהו צורך קיומי. המתנה הגדולה ביותר שניתן לתת לילד היא להיות הורה בעל סמכות. אגב סמכות, אין פירושה קשיחות או נוקשות. ההגדרה במילון אומרת: החלטי, דומיננטי, בטוח בעצמו.
- ענישה: דרך לגיטימית וחשובה בחינוך הילד ובעיצובו. יעילה בתנאי שקיימים איזונים כנגדה, כמו שכבר והרעפת מחמאות. כאשר הענישה אינה באה מתוך כעס וחרון – היא גורמת, לא תאמינו לביטחון עצמי ובגרות אצל ילד.
- עצמאות: יכולת הורים לראות בילד שלהם ישות נפרדת עם מחשבות ורגשות שונים מהם – מנתקת תלות מיותרת, מורידה כעסים על דברים של מה בכך וגם מפתחת אצלם את האחריות לגורלם ולהתקדמותם. ככל שתהליך העצמאות יהיה מוקדם יותר ('ברוך שפטרני'), כך ההתארגנות של הילד והפיכתו לאיש בר דעת יהיו קלות יותר, כנו גם יכולתו להשיב להוריו את הנחת שמגיעה להם.
- פרס: הדבר שאותו נותנים כאשר הילד מתנהג כיאות – האיזון לענישה.
- פתיחות: חיונית בין הורים לילדים כדי לעמוד על מצוקותיהם ועל לבטיהם. היעדר פתיחות עלול להעצים בעיה קטנה, וחמור מזאת, עלול לגרום לנתק בין הורים לילדים.
- צדק: חשיבותו של הצדק מובן בהיעדרו. אי צדק הוא אחד הגורמים הגדולים לאובדן אמון של ילדים במערכת החינוכית והמשפחתית. אך אם זו פועלת בצדק, הסיכוי להתמרדות קטן, משום שהילד תמיד ייצמד למקום שיש בו אמון וצדק.
- קידום: משפחה היא היררכיה (סולם דרגות) וככזו, כל אחד ממרכיביה רוצה לחוש קידום כלפי מעלה. זאת עושים על ידי מתן סמכויות לילדים, ככל שגילם עולה. ידי פעם יש לערוך בדיקה האם אין ילד ששכחנו לקדם בהיררכיה המשפחתית.
- רחמים: "כרחם אב על בנים". רחמים הוא רגש שכל אחד מאיתנו זקוק לחוות מפעם לפעם, גם אם אינו מודה בכך. הוא הדבר הנותן לנו לחוש שגם כאשר אנו חלשים, יש מי שדואג לנו. עם זאת, אין להשתמש ברגש זה כדי לפטור את הילד מחובתו או להרגילו להיות ראוי לרחמים. רק מידי פעם, במידה ובמשורה.
- שיחה: אין כמותה לחבר בין הורים לילדיהם. יש מאיתנו הזוכרים שיחה נאה אחת שפירקה מתחים רבים בחיים. אין כל סיבה להימנע משיחות רבות כאלו, ובאופן קבוע.
- תורה: ספר הספרים שניתן לנו על ידי בורא העולם, כדי לדעת כיצד לחיות בעולמנו. חיים על פי התורה הם הערובה הבטוחה והנצחית להתפתחות תקינה ולאושר אמיתי אצל ההורים וצאצאיהם.
בהצלחה!!!
מתוך: המילון המקוצר להשקעה רגשית מאת חיים ולדר סופר ויועץ חינוכי, מנהל מרכז לילד ולמשפחה, טעימות של אושר, גיליון מס' 4 עמ' 30-31.
קרא/י עוד:
