בכל כיתה ובכל קבוצה יש ילדים שמציקים לאחרים, צוחקים להם או קוראים להם בשמות גנאי. חשוב להבין שהצקה היא סוג של מבחן חברתי: הילדים בודקים עד כמה חבריהם חזקים ובעלי חוש הומור.
ולמה הם עושים את זה? כדי לראות מי מתאים לקבוצה ומי יגן עליה במקרה הצורך, כמו למשל מול כתה אחרת או קבוצה יריבה.
כל אחד מאיתנו יודע שלסבול מהצקות זה מצב מאוד לא נעים, מעצבן ומעציב. בואו נבדוק מה אתם יכולים לעשות עם עצמכם, עם חבריכם ועם קבוצתכם כדי להתמודד עם תופעה הלא רצויה הזו.
איך אתמודד עם הצקות?
אזכיר לעצמי שהילד שמציק הוא ילד חלש שמנסה "להקטין" אחרים כדי להרגיש גדול וחזק. אילו היה מרגיש מספיק שווה והיה לו באמת ביטחון עצמי, הוא לא היה זקוק להתנהגות שכזו.
אחליט לא להגיב כשהילדים מציקים לי, ולא לתת להם לגרום לי לאבד שליטה, להתפרץ, לקלל, לבכות או להרביץ.
אבין שאם אנסה לסיים את ההקנטה. על ידי תגובה של כעס או עלבון אחזק את ההקנטה במקום להפסיק אותה.
אחזיר את השליטה לידיים שלי כי רק אני יכול למנוע הצקות בבית הספר ומחוצה לו.
ארבע שיטות להכחדת ההצקות והרחקתם ממני:
- התנתקות: אתרחק ממקום הימצאם של הילד המציק או חבורת המציקים. אם זה בלתי אפשרי, אתנהג אל המציק כאילו היה אויר, לא אענה לו ואפילו לא אסתכל לו בעיניים. אם הוא יתחיל להתגרות בי ויצפה לתגובה, לא אבלע את הפיתיון שלו, אתרחק מצרות.
- עקביות: אין ספק שההתעלמות גורמת תסכול רב לילד המציק. על כן בתחילת ההתעלמות הוא עלול להטריד עוד יותר, מתוך כוונה להכניע את קורבנו ולגרום לו להגיב. אבל אם ההתעלמות נמשכת בהתמדה לאורך זמן, היא תגרום להצקות להסתיים. ילד מציק שלא זוכה לתגובה, מרגיש שההופעה שלו נגמרה, והולך לחפש את הכיף שלו במקום אחר.
- שימוש בהומור עצמי: הילדים המציקים מתמקדים לעיתים בשמות או בתכונה פיזית כדי ללעוג לאחרים. לדוגמא: זהבה, איפה השארת את שלושת הדובים? אם זהבה תגיב בבכי או בעצבנות, ההצקה רק תתגבר. אבל אם לעומת זאת, היא תראה שההערות האלו משעשעות אותה ואפילו תשתף עמן פעולה, הן יסתיימו מהר מאד. לדוגמא: זהבה יכולה להיכנס בוקר אחד לכיתה ולהודיע בחגיגיות שהיום השאירה את שלושת הדובים בבית כדי שיכינו עבורה את העבודה בהיסטוריה. כך תראה שאינה נפגעת מהבדיחות על שמה, ולילדים המציקים יעבור כל החשק ללעוג לה. החברים גם יכירו את זהבה בתור ילדה חברמנית בעלת חוש הומור, וירצו להתחבר אליה יותר.
- סיוע של צוות בית הספר: קורה לעיתים שילדים אינם מצליחים בכוחות עצמם לסיים את ההצקות, והם סובלים מאוד. במקרים קיצוניים הם אינם רוצים ללכת לבית הספר או לפגוש את חברי הכיתה אחר הצהריים במסיבות או בתנועת הנוער.חשוב שהתלמידים יפנו למבוגרים בבית הספר שלהם (למחנכת, יועצת וכדומה) כשההצקות יוצאות מכלל שליטה וגורמות למצוקה. תפקידם של המבוגרים בבית הספר הוא להגן על התלמידים, והם יודעים הכי טוב כיצד לעזור לילדים במקרים מסוג זה.
איך אעזור לחבר שלי להתמודד עם הצקות?
אתמוך בו, אזכיר לו את ההצלחות שלו ואת החברים שאוהבים אותו.
אשאר נאמן לחבר שלי, לא אפנה לו גב ולא אעזוב אותו. לא אשתמש בשום אופן בשמות הגנאי שמצמידים לו, גם אם אני כועס עליו.
אם הוא נסער בעקבות הצקה, ארגיע אותו ואנסה להסיח את דעתו לדברים אחרים. אזכיר לו לא להגיב למציקים ולא לתת להם לגרור אותו למריבות או למכות.
לא אתערב במריבות בין החבר שלי לילד או ילדים שמציקים לו. הגנה על חבר שמתחילה בכוונה טובה, עלולה לסבך אותנו עד מעל לראש!
אבקש את עזרתו של מבוגר בבית הספר כדי שיגן על החבר שלי, אם הוא אינו מסוגל להתמודד עם ההצקות בכוחות עצמו.
מתוך הספר: אני – אתה – אנחנו סיפורים ופעילויות להעצמה רגשית וחברתית של לאורה וולמר, הוצאת ספרים "אמציה"
קרא עוד:
