הורים רבים המגיעים עם ילדם לתהליך של אבחון פסיכודידקטי, מרגישים לעיתים לא בנוח או מאויימים מכך שהם עצמם נחשפים לדפוסים בחייהם ולהתנהלותם בקשר עם ילדם. יחד עם זאת, הורים באים עם כוונות טובות לעזור לילדיהם, ומגלים מוטיבציה לפתח מודעות טובה יותר ולשפר את הקשר עמם. אלא שלעיתים כדי לעזור לילד/ה או למתבגר שלכם יש צורך לקבל הדרכה או יעוץ פסיכולוגי.
כאשר אנו מגיעים עם ילדנו לרופא בשל מחלה או בעיה של הילד שלנו, אנו מקבלים הרבה פעמים הנחיות כיצד לטפל בו; איזה בדיקות לעשות, מתי לתת לו תרופה, מה המינון של התרופה, איזה מאכלים להכין לו או למנוע וכו'. ככל שהילד גדל הוא הופך לשותף ליישום המלצות אלו. תפקידנו כהורים בהשגחה ובקרה אינו נגמר לאורך כל חיי הילד/ה שלנו, הוא רק משתנה בהתאם לגיל והמצב.
באותו אופן, כאשר ילד מגיע לאבחון פסיכודידקטי או אבחון ליקויי למידה עולים לעיתים קשיים לא רק בחלק הלימודי, אלא גם בהתנהלותו בחיי היום יום, בהתנהגותו בבית ומחוצה לו, ביכולתו לקבל סמכות, ביכולת התמודדותו למול אתגרים ועוד. פסיכולוג חינוכי יכול לסיעע בהכוונה נכונה לשיפור תפקידנו כהורים.
תפקידנו כהורים לתמוך ולעזור לילדים להשיג את היעדים אליהם הם צריכים להגיע. על מנת שנוכל לעשות זאת בצורה הטובה והיעילה ביותר אנו זקוקים לעיתים להיתמך בהדרכה או ביעוץ פסיכולוגי.
אך מה לעשות, שאנו רק בני אדם…אנו מפתחים קשר שונה עם כל אחד מילדנו. אנו יכולים להגיב באופן שונה לכל אחד מילדנו אפילו לגבי אותו מצב. כל זה, מבוסס על עברינו והיסטוריית החיים עמה גדלנו…אנו יכולים להגיב בסלחנות לילד אחד ובתקיפות וכעס לגבי ילד אחר, לגבי אותו מצב מתסכל.
"התבוננות עצמית והבנת התהליכים הפנימיים שלנו, מאפשרת לנו לבחור מתוך קשת רחבה יותר של תגובות להתנהגות ילדינו. מודעות פותחת בפנינו אפשרויות בחירה. כאשר אנחנו מסוגלים לבחור את תגובתנו, איננו נשלטים על ידי תגובותינו הרגשיות, שבמקרים רבים אינן קשורות ישירות לילדינו: אלה תגובות מוגזמות שמונעות באותו רגע על ידי מצבנו הרגשי מאשר על ידי תקשורת רגשית עם בננו או בתנו" (סיגל, 2004 עמ' 67).
במפגשי הדרכת הורים ינתן מקום קודם כל להאזנה לקשיים ולתסכולים כפי שהם מדווחים על ידי ההורים. יבחנו היחסים שלנו עם הורינו, ויושוו ליחסינו אל ילדינו, ומה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב המתסכל.
כך למשל, נער המתקשה ליצור קשרים חברתיים, ובמקביל עולה משיחה עם ההורים כי הם נהנים לעשות עבורו ולספק לו את כל צרכיו מתוך הבנה כי כך הם מביעים את אהבתם כלפיו. הם אינם מדרבנים אותו לסייע להם בבית או מחוצה לו. נער כזה אינו מפתח עצמאות. הוא לא עמד לבדו בתור באף מקום, ולא היה בשליחות לסדר ענייני דואר, קניות במכולת וכד'. במקרה כזה חשוב להדריך את ההורים איך לפתח עצמאות הדרגתית אצל הנער; תחילה לבקש ממנו לעזור בתפקידים בבית, ובהמשך להתלוות לאחד ההורים במילוי מטלות מחוץ לבית ולבסוף לתת לו למלא משימות לבדו. אין צורך לדאוג אם המשימה לא הושלמה על ידו בצורה הכי טובה או אם טעה. כדאי לתת משוב חיובי על היוזמה והרצון הטוב ולהסביר איך ניתן לבצע המשימה בצורה טובה בפעם הבאה. הרי מטעויות אנחנו לומדים!
מקרה דומה אבל שונה; הגיעה אלי נערה גם כן עם קושי ליצור קשרים חברתיים עם בני גילה. היא כבר עברה בעבר אבחון פסיכודידקטי, ולא נמצאו מימצאים היכולים להסביר את המצב. משיחת אנמנזה (לקיחת פרטים על היסטוריית החיים) עם ההורים הצטיירה תמונה של 'ילדה הורית'; הילדה מילאה תפקידים של ההורים באופן מוגזם; היא עזרה בכל עבודות הבית בטפול באחים הקטנים, וגם הביעה דאגות לגבי המשכנתא על הבית, אותה צריך לשלם. במקביל, השתעממה משיחות עם בני גילה. במקרה זה ההורים קבלו הדרכה איך לעשות הפרדה בין ענייניהם לענייני הילדים, מה הנושאים שצריך לשתף את הילדים ומה לא, איך לאזן את תפקידיה של הנערה, כדי שתוכל להרגיש שהיא עוד ילדה, ותאפשר לעצמה לתקשר עם בני גילה על נושאים בהם עסוקים בגיל ההתבגרות.
מקרה אחר של הורים, שהגיעו על רקע קשיים התנהגותיים שמציג בנם בכתה ג'; הוא הפעיל אלימות פיזית ומילולית ולא נשמע לדמויות סמכות. בשיחה עם ההורים עלה כי האם מרחמת על הילד שלה, מגנה עליו מפני המורים והילדים. בדרך זו היא למעשה שידרה לבנה מסרים שהתנהגותו תקינה והיא תמיד תגן עליו, לא משנה מה עשה. ילד כזה ימשיך בהתנהגותו האלימה, כי הוא מקבל מסרים המחזקים אותו בהתנהגותו השלילית. בתהליך הדרכת הורים ישוקף הקשר בין התנהגות הילד לקשר בינו להורה, ויומלץ להורים לשנות דפוס הורות לאסרטיבית יותר.
ניתן להיווכח כי במקרים אלו ואחרים הורים יכולים להיתרם מהדרכה או יעוץ פסיכולוגי, הניתן להם. שינוי בהתנהגותם וביחסם לילד או למתבגר שלהם יכול לסייע בשיפור מצבם ורווחתם של ילדיהם.
בביליוגרפיה:
סיגל, ג. (2004) הורות מן השורש אל הלבלוב, הוצאת אוחיאסף
קרא עוד:
