קשב ורכוז: הסבר ההפרעה

הפרעת קשב ורכוז

ובאנגלית

ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER

או בראשי תיבות ADHD (איידיאייצ'די)

אינה זהה אצל כל האנשים. מדענים חילקו אותה לשלוש קבוצות;

בקבוצת ה"אסטרונאוטים" יש ילדים ומבוגרים, שקשה להם להקשיב והם מוסחים בקלות, כלומר, מתפזרים. לדוגמה, תלמיד טוב בחשבון שמקבל ציון נמוך במבחן כי התבלבל בין הפלוסים והמינוסים, או ילד שתמיד מאבד את העפרונות והמחקים שצריך לבית הספר. או אדם שמדברים אליו ונראה שהוא לא מקשיב, כאילו שהוא "מעופף". המדענים קראו לקבוצה זו: "הפרעת קשב ורכוז", בעיקר "קשב".

בקבוצת "מנועי הטורבו" נמצאים אנשים מאד פעלתניים ואימפולסיביים, כלומר, אנשים שעושים דברים לפני שחושבים עליהם. לדוגמא, ילדים שיושבים בכתה ומשחקים הרבה עם הידיים, מנדנדים את הרגליים או מקפצים על הכיסא. לאנשים אלה קשה לחכות בתור או לשבת זמן רב. לעיתים קרובות הם מפטפטים בלי סוף, עונים לפני ששמעו את כל השאלה או מתפרצים לדברי חבריהם. לקבוצה זו קראו המדענים: "הפרעת קשב ורכוז, בעיקר פעלתנות – יתר ואימפולסיביות". לעיתים קוראים להם היפר – אקטיביים, כי באנגלית היפר זה הרבה ואקטיבי זה פעיל.

ה"אסטרונאוטים עם מנועי הטורבו" הם אלה שקשה להם גם להקשיב וגם לשבת בשקט, שילוב של תכונותיהן של שתי הקבוצות הראשונות. המדענים קראו לקבוצה זו: "הפרעת קשב ורכוז, הסוג המשולב".

ילדים עם קשיי קשב ורכוז נראים בדיוק כמו כל הילדים: יש בינהם גבוהים או נמוכים, רזים או שמנמנים, בעלי עיניים כהות או בהירות, מתולתלים או עם "קוצים" על הראש ואפילו ג'ינג'ים מנומשים. מבחוץ, אין שום סימן שיגלה שילדים עם קשיי קשב ורכוז הם שונים. אבל בפנים, במקום שהעין לא רואה, פועל המוח בצורה קצת אחרת. הוא גורם לילדים עם קשיי קשב ורכוז לחשוב, להרגיש ולהתנהג שונה מילדים בגילם: הם מקשיבים בעיקר למה שמעניין אותם, משתעממים בקלות, פועלים או מדברים לפני שהם חושבים וזזים…המון!

גם כשהעולם מסתכל על ילדים עם קשיי קשב ורכוז הוא רואה ילד רגיל לכל דבר. לכן, הורים, מורים וחברים מצפים ממנו שיתנהג כמו ילדים אחרים בגילו.

ילד עם קשיי קשב ורכוז משתדל באמת, כי הוא רוצה להיות בסדר ורוצה שיאהבו אותו, אך הוא לא תמיד מצליח, וכשלא הולך לו, חושבים שהוא עצלן, שובב או שלא אכפת לו מכלום. זה כל כך לא נכון!!!

במוח שלנו יש אזורים שונים, כל אחד מהם אחראי על פעולה שונה כגון רגש, כאב ראיה, זכרון או שמיעה. בחלק הקדמי של המוח, זה שנמצא מאחורי המצח, מתגורר השוטר הפנימי שלנו. זה שוטר טוב שרוצה שחיינו יהיו יותר מאורגנים, רגועים ושמחים.

הוא עוזר לנו לשלוט על ההתנהגות, הרגשות והרצונות שלנו, וגם מזכיר לנו לתכנן ולהגיב לדברים בדרך הנכונה: לא חלש מדי ולא חזק מדי. הוא לוחש לנו דברים כמו: "תמתין בתור בסבלנות, יש הפתעות לכולם"! או "שב בשקט בכתה, עוד עשר דקות יש הפסקה".

הוא "מטאטא" או מסנן את הדברים הלא חשובים באותו רגע, ומשאיר רק את מה שחשוב. לדוגמא, כשילד יושב בכתה, השוטר הפנימי שם בצד את הציורים שעל הקיר ואת פטפוטי הילדים שמסביבו וממקד את הילד בתרגיל שעל הלוח, כך הוא מסייע לו לשמור על קשב ורכוז. השוטר הפנימי גם עוזר לו להיות מסודר ומאורגן.

כשאנחנו מדברים אל עצמנו אנחנו מצליחים להמתין לתורנו, להתאפק ולפתור בעיות בדרך יותר טובה. השוטר הפנימי עוזר לנו להקשיב לחברנו, עד הסוף, בלי להפסיק אותם באמצע, ומזכיר לנו להקשיב להוראות, שנותנים לנו המבוגרים.

הוא נותן לנו תחושה של זמן, ומזרז אותנו כשצריך. בזכותו אנחנו יודעים איך לארגן את הזמן שלנו וגם מצליחים להגיע בזמן לבית הספר ולמקומות אחרים.

הוא מספר לנו מה עומד לקרות לפני שאנחנו מבצעים את הפעולה. למשל, הוא מספר לנו שאם נכין את המערכת בלילה, נוכל לישון עוד כמה דקות מחר בבוקר או שאם נפריע לאמא כשהיא משוחחת בטלפון היא תכעס עלינו. כשהשוטר הפנימי מגלה לנו מראש את התוצאות האפשריות על מעשנו אנחנו יכולים להחליט מה כדאי לעשות ומה לא.

כשעשינו מעשה טוב הוא מחמיא לנו ואפילו מצ'פר אותנו. זה נשמע בדרך כלל כך: "סיימת את השעורים בעשרים דקות, אתה מלך"! אבל כשהשוטר הפנימי רואה שפעלנו בצורה לא נכונה, הוא גורם לנו להצטער ואומר דברים בסגנון כזה: "הגעת באיחור לחוג, זה ממש לא בסדר"! או שהוא גורם לנו לנסות לתקן: "קיבלת ציון נמוך במבחן בחשבון, בפעם הבאה תצטרך ללמוד יותר".

חוקרים גילו שאצל ילדים עם קשיי קשב ורכוז, רמת הפעילות בחלק הקדמי של המוח נמוכה מאשר במוחם של ילדים בגילם שאין להם הפרעת קשב ורכוז. כאילו השוטר שבמוח שלהם נרדם. ילדים עם קשיי קשב ורכוז יכולים להיות מפוזרים, לשכוח דברים, לאחר או לא להשתלט על הגוף ועל הרגשות שלהם. לפעמים הם זזים הרבה ופועלים לפני שהם חושבים. ילדי קשב ורכוז עלולים לעשות דברים מסוכנים, להרביץ או לקלל בלי כוונה לפגוע! פשוט – השוטר הפנימי שבמוחם מנומנם ולא עוזר להם להתנהג כמו שצריך.

אם אתה ילד עם קשיי קשב ורכוז מאין לדעתך הגיע אליך המוח המיוחד שלך? מארץ רחוקה? מהחלל החיצון? לא ולא! ברב המקרים, ילדים מקבלים את המוח המיוחד שלהם מהמשפחה, בדיוק כמו צבע השיער והעיניים שלהם. קוראים לזה תורשה. מעניין איך היו אבא ואמא שלך בבית הספר…האם הם חלמו בשיעורים? האם היו להם "קוצים בטוסיק"? ומה לגבי שעורי בית, האם הם תמיד הכינו אותם? שאל אותם או את אלה שזוכרים אותם בתור ילדים, ותגלה דברים מרתקים.

לפעמים הקשב והרכוז השונים מגיעים מאיזה דוד או מסבא. אם יש לך בני דודים שיש להם קשיי קשב ורכוז או קשיי למידה, יתכן שאתם שותפים לאותה תורשה משפחתית. תוכל לשוחח איתם על הדברים שקשים לכם, איך זה להיות שונה, מה עוזר לכם ועוד. מאנשים עם קשיי קשב ורכוז מבוגרים במשפחתך תוכל ללמוד מה עזר להם להתארגן, ללמוד ולהסתדר בחברה או בקיצור את הפטנטים שלהם להעיר את השוטר הרדום.

ילדים עם קשיי קשב ורכוז דומים לילדים אחרים בהרבה תכונות: במראה, בגובה, בחוכמה ועוד. אבל יש להם גם תכונות מיוחדות שהופכות אותם לשונים מילדים אחרים בגילם. להיות שונה זה לא אומר להיות פחות טוב – גם הברווזון המכוער היה שונה מאחיו, וכאשר גדל הפך לברבור יפהפה!

התכונות המיוחדות שלך הן מתנות שקיבלת כשהגעת לעולם. כל מתנה כזו יכולה להפוך למשהו טוב או למשהו רע, תלוי מה תעשה איתה. כדי שתצליח להשתמש במתנות שלך בצורה נכונה, חשוב שתכיר ותבין אותן.

רב האנשים סביבנו יכולים להתרכז ככה – ככה, לא יותר מדי ולא פחות מדי. אצל ילדים עם קשיי קשב ורכוז, הדבר שונה לגמרי כי יש להם רכוז סלקטיבי – הם מתרכזים ממש טוב במה שמעניין אותם, למשל: טלויזיה, מחשב, פזלים, ספרים או בנייה בלגו. אך אם משהו לא מעניין אותם, הם לא מצליחים להתרכז בכלל. הם לא עושים את זה בכוונה, כך בנוי המוח שלהם!

לילדים עם קשיי קשב ורכוז קשה להתרכז הרבה זמן במשימות משעממות כמו להקשיב בשעור ארוך בכתה. שעורי בית משעממים אותם כל כך עד שהם משאירים אותם לרגע האחרון.

דברים מעניינים גורמים לילדים עם קשיי קשב ורכוז לריכוז מעולה, טוב יותר מזה של ילדים בגילו. קוראים לזה מיקוד יתר. בגלל זה קשה לנתק אותם מהטלויזיה, מהמחשב או מפעילות אחרת שהם אוהבים. מיקוד היתר הופך ילדים עם קשיי קשב ורכוז למומחים בנושאים שמעניינים אותם, ועוזר להם להיות ספורטאים מעולים, במיוחד בעמדות שדורשות המון רכוז, כמו: תפקיד השוער בכדורגל. היכולת המעולה להתרכז במה שמעניין אותם, תעזור להם גם להצליח במקצועות ובמגמות, שיבחרו בחטיבה ובתיכון, ולהיות עובדים מצויינים כשיהיו מבוגרים ויגיעו סוף סוף לעסוק במה שמעניין אותם.

כאשר אנחנו רעבים אנחנו מחפשים אוכל, כאשר קר לנו נחפש בגד חם. ומה נחפש כאשר המוח שלנו מנומנם? נכון! להעיר אותו! הגיע הזמן לגלות לך סוד גדול: השוטר הרדום מאד רוצה להתעורר ולמלא את עבודתו החשובה. לכן, כאשר הוא מרגיש שהוא עומד להירדם, הוא מתחיל בחיפושים…מחפש בתוך הילד (זה שהוא גר בתוכו) ומוצא דמיונות, זכרונות ומחשבות, לפעמים גם מוצא בו את תחושות גוף כמו: רעב או גרוד ברגל. השוטר כל כך רוצה להתעורר, שהוא גם בודק את הסביבה כל הזמן. המון דברים תופסים את תשומת ליבו: חרק שמתהלך על הקיר, רעש מכונית שעוברת ברחוב, הציורים שעל הקיר…אבל מה, כל מה שהשוטר מוצא בדרכו משעמם אותו מהר מאוד, והוא חייב לקפוץ לדבר הבא כדי לא להירדם שוב.

הקפיצה מדבר לדבר גורמת לכך, שדעתו של הילד מוסחת מהדבר החשוב ביותר כרגע (למשל, דברי המורה) – התופעה הזו נקרית מוסחות.

כאשר ילד עם קשיי קשב ורכוז יושב בכתה, קשה לו להתמודד עם כל המחשבות והתחושות שהשוטר אוסף בדרכו. הכל קופץ עליו בבת אחת, וגורם לסלט בתוך המוח. הילד לא תמיד יודע איך לסדר את הבלגן הזה ואיך להחליט מה חשוב ומה לא, ולכן, קשה לו מאד להתרכז ולסיים את עבודתו.

רב האנשים יכולים לעשות כל פעם רק דבר אחד. לעומתם, ילדים עם קשיי קשב ורכוז מסוגלים לעשות כמה דברים בבת אחת. זה כאילו המוח שלהם עובד בכמה ערוצים באותו זמן. ילד עם קשיי קשב ורכוז אינו רואה חלק קטן מהתמונה, אלא את כל התמונה בו זמנית. זה עוזר לו בהרבה תחומים, לדוגמא: בכדורגל – הם מצליחים לראות ולהבין מה קורה בכל המגרש ולא רק לידם. בבגרותם, הם יכולים להיות מנהלים טובים או אנשי מכירות מעולים. בנוסף, לילדים עם קשיי קשב ורכוז יש גם יכולת מיוחדת להינות מהטבע וממקומות פתוחים, שם הם מוצאים שפע של דברים מעניינים, שמעירים את השוטר הישנוני.

הרבה פעמים ילדים עם קשיי קשב ורכוז עושים דברים לפני שהם חושבים על התוצאות שלהם. קוראים לזה אימפולסיביות.

האימפולסיביות מכניסה ילד עם קשיי קשב ורכוז להרבה צרות: הוא עונה במבחן על שאלה לפני שהבין אותה או אומר דברים בלי לחשוב עליהם, וכך עלול לפגוע בחבר בלי לשים לב. ילד עם קשיי קשב ורכוז לא תמיד חושב מה יהיו תוצאות מעשיו, ולעיתים אפילו מסכן את עצמו כמו: בריצה לכביש אחרי הכדור.

ילדים עם קשיי קשב ורכוז יודעים לחיות ולהינות מהרגע בלי לחשוב יותר מדי. הם תוססים, מצחיקים, ספונטניים וזורמים עם החיים. בנוסף, ילדים עם קשיי קשב ורכוז הם נועזים ואמיצים ופחות מפחדים מסכנות. תכונות אלה נהדרות להצלחה בספורט אתגרי כמו: רכיבה על סקטבורד, גלישה בים וכדומה. הן גם יעזרו להם בבגרותם להביא לעולם חידושים והמצאות בתחומים שונים כמו: מדע, טכנולוגיה אופנה ועוד.

חלק מהילדים עם קשיי קשב ורכוז הם גם מאד פעלתנים, היפר אקטיביים. הם רצים, מטפסים על מקומות גבוהים וזזים הרבה אפילו כשהם ישנים. מי שרואה אותם חושב: "לילד הזה יש מנוע"! ישנם ילדים שפעילות היתר שלהם מתיישבת בפה, וגורמת להם לפטפט הרבה, לזמזם או להשמיע קולות. חוקרים גילו שבעצם ילד עם קשיי קשב ורכוז לא זז יותר מילדים אחרים, אלא שהוא פעיל דווקא במקומות שצריך לשבת בהם בשקט כמו: בכתה, ליד שולחן האוכל או בבית הכנסת. בעצם, השוטר הפנימי היה צריך להודיע לו: "הי חביבי, זה הזמן לשבת בשקט", אבל מה לעשות שהוא מנמנם…

פעלתנות היתר עלולה להפריע לאחרים, במיוחד בכתה, שם היא מקשה על ילדים אחרים להקשיב לשעור.

האנרגיה של ילדים עם קשיי קשב ורכוז היא כמעט אינסופית, והיא מתנה שיכולה לקדם אותם בענפי הספורט ובעבודות בשטח כמו: גינון, בניה, נהיגה, מכירות ועוד. ילדים עם קשיי קשב ורכוז מוציאים מכל יום את המיץ, ומספיקים לעשות בו הרבה יותר מאנשים אחרים.

לא כל הילדים עם קשיי קשב ורכוז הם זהים! יש כאלה עם תכונה אחת בלבד מתוך הרשימה לעיל, ויש אחרים עם כל הארבע. יש ילדים עם קשיי קשב ורכוז שתכונות אלו מופיעות אצלם בצורה קלה או לעיתים רחוקות, ולכן לא מפריעות לחיים הרגילים. אצל אחרים, תכונות אלו בולטות רב הזמן, עד שהן מפריעות להם ולסביבתם.

ילדים עם קשיי קשב ורכוז מגיעים לעולם עם יכולת מעולה להרגיש את סביבתם. הם קולטים הרבה יותר מאשר חבריהם כאילו יש להם אנטנות בחוש אחד או יותר. יש כאלה שמאוד רגישים לריחות: הם יכולים, רק על פי הריח, לנחש מי בבית או מה בישלו. לאחרים יש עור רגיש, והם מתלוננים שתווית הבגד או התפר של הגרב מפריעים להם. לעיתים לא נעים להם לגעת בחול, לדרוך על דשא, להתלכלך או להיות רטובים.

יש ילדים עם קשיי קשב ורכוז שמסוגלים לשמוע קול רחוק או לקלוט רעש חלש, שאחרים לא שומעים בכלל (למשל, רעש של מזגן). יש כאלה שמאוד רגישים לטעמים, מעדיפים מאכלים מסויימים, וקשה להם לנסות דברים אחרים. יש ילדים עם קשיי קשב ורכוז בעלי עיני נץ, שמגלים המון פרטים, שאחרים לא רואים: עגילים חדשים אצל המורה או סיכה שנפלה על הרצפה.

הרגישות הגבוהה של ילדים עם קשיי קשב ורכוז גורמת להם להתנהג בצורה שונה מחבריהם: חלקם סובלים במקומות רועשים, אחרים מתרחקים מריחות מסויימים, מתלוננים שהחול בסנדלים מפריע להם או מבקשים מאמה שתגזור תווית הבגד או תחפש להם גרביים בלי תפרים. אנשים מתפלאים מהתנהגותם המוזרה, וחושבים שאלה ילדים מפונקים, שעושים דווקא או מחפשים תשומת לב. זו טעות! האנשים האלה לא מבינים שההתנהגות השונה נובעת מהרגישות שלהם.

לרגישות הגבוהה של ילדים עם קשיי קשב ורכוז יתרונות וחסרונות; מצד אחד, ילדים עם קשיי קשב ורכוז מרגישים שכל הזמן קורים הרבה דברים מסביבם והם לא מסוגלים להפסיק לקלוט אותם, וזה מאד מפריע להם! מצד שני, ילדים רגישים יצליחו להתפתח בתחומים רבים כגון: אומנות, מוסיקה וכתיבה. דרך היצירות שלהם יוכלו לספר לאחרים את כל מה שקלטו על העולם בדרך המיוחדת שלהם.

לילדים עם קשיי קשב ורכוז קשה במיוחד להתמודד עם שינויים גם אם הם גדולים, כמו: כניסה לכתה א' וגם אם הם קטנים, כמו לצאת מהאמבטיה, גם אם הם עצובים כמו פרידה ממורה אהובה, וגם אם הם משמחים כמו: יציאה לחופשה. לשינויים אלה קוראים מעברים. מה המשותף להם? שבהם אנו נפרדים ממה שהיה, וחייבים להתרגל למשהו חדש. לילדים עם קשיי קשב ורכוז לוקח זמן להתרגל לדברים חדשים, במיוחד כשלא הם מחליטים עליהם. זה לא בכוונה, אלא שהמוח שלהם "מתחמם לאט". חשוב להבין שהחיים מלאים שינויים ומעברים ואי אפשר להימנע מהם! כל שינוי הוא גם הזדמנות למשהו חדש וטוב.

אמרנו קודם שילדים עם קשיי קשב ורכוז פועלים מהר, לעיתים אפילו בלי לחשוב ובצורה אימפולסיבית. אך גם ההפך הוא הנכון: לעיתים לוקח להם הרבה יותר זמן לסיים משימות, כמו להתכונן ליציאה או לסדר את החדר. בכיתה הם לפעמים לא מספיקים להעתיק את מה שכתוב על הלוח או לסיים את התרגילים עד הצלצול.

איך זה שילד שהוא מהיר כמו ארנבת, שקופץ ורץ כל הזמן, מתנהג לפעמים כמו צב. ילד עם קשיי קשב ורכוז רוצה לעמוד בקצב כמו כולם, אבל הוא מתפזר ולא מצליח, במיוחד בדברים שלא מעניינים אותו. למשל: באמצע הכנת שעורי הבית הוא קם והולך לאכול. אחר כך הוא מנסה להמשיך אבל רעש המכוניות מפריע לו, וכשהוא כבר נכנס לקצב העבודה האח הקטן שנכנס לחדר מוציא אותו בכלל מהרכוז. המוח של ילד עם קשיי קשב ורכוז מתרכז ומתפזר, ושוב מתרכז ושוב מתפזר. לכן, לוקח לילד יותר זמן לסיים מטלות. כמובן שמשימות כייפיות מעירות בעצמן את השוטר הרדום, ואז הקצב הופך למהיר, ואפילו למסחרר!

השוטר הפנימי מארגן ומתכנן את התנועות שלנו: כיצד לאכול את המרק בלי להשפריץ על החולצה, איך לבעוט בכדור כדי שיגיע לשער ולא לחלון של השכנים…השוטר הפנימי שלנו הוא ממש שוטר תנועה, וכשהוא ישנוני…עלולות להתרחש תאונות. לעיתים ילד עם קשיי קשב ורכוז רוצה לעשות תנועה מסויימת, ויוצא לו משהו אחר לגמרי! לכן, הוא עלול למשל, להיתקע בעמוד חשמל או בשולחן הכתה. קשיי התכנון והארגון של התנועות גורמים לעיתים לקשיים בכתיבה: אצל ילדים רבים עם קשיי קשב ורכוז היד מתעייפת, הם לא מספיקים להעתיק מהלוח או שהכתב שלהם לא יוצא ברור. הסירבול של ילדים עם קשיי קשב ורכוז יכול לשעשע את הסביבה, אבל גם לעצבן, במיוחד אם חושבים שהוא עושה בכוונה או לא משתדל מספיק. ילדים מסורבלים מתביישים בעצמם, ואפילו חושבים שהם טפשים. זה לא נכון! סרבול לא קשור לחוכמה. אנשים מבריקים רבים הם מפוזרים ומסורבלים. הפרופסור המפוזר הוא לא דמות דמיונית, יש הרבה כאלה שמסתובבים באוניברסיטאות ובמעבדות. שולחן העבודה שלהם מבולגן, הם נתקלים באנשים בלי לשים לב, ובכלל לא זוכרים איפה שמו את הקפה של הבוקר. ומה הכי יפה? שבערב הם ניגשים לקבל פרס על גילוי מערכת כוכבים חדשה!

מתוך הספר: האיידיאייצ'די שלי, מסע לעולם הפרעת הקשב והרכוז דרך עבודה והדרכה מעשית מאת לאורה וולמר