הורים המגיעים אלי לשיחות מקדימות לפני אבחון פסיכודידקטי, מתלבטים ומתייעצים איתי מהי הדרך הנכונה לחנך בה את ילדיהם. על מנת לענות לשאלות אלו נכתבו ספרים ומאמרים רבים בנושא, ואף קמו בתי ספר ללמד איך להיות הורים טובים. בספרו של וולטר מישל מבחן המרשמלו – מיומנות השליטה העצמית הבסיס להצלחה בחיים, קראתי עיקרון מאוד חשוב, שעוגן במחקר ומצוטט כאן, ויכול לתת דרך ופתרון לדילמה ההורית:
במחקר יצרו שלושה מצבים שנבדלו זה מזה באופן שבו המודל – ההורה תיגמל את עצמו על ביצועיו, ובאופן שבו הינחה את הילד להעריך את ביצועיו ולתגמל את עצמו.
מצב א': "הסטנדרטים הנוקשים": המודל – ההורה החמיר עם עצמו ועם הילד באותה מידה (שיבח למול תוצאה גבוהה או מתח ביקורת כשהניקוד היה נמוך).
מצב ב': "להחמיר עם ההורה, לחוס על הילד": המודל – ההורה התייחס לעצמו בנוקשות אך נהג בחמלה כלפי הילד, והביא אותו לתגמל את עצמו על ציונים נמוכים יותר.
מצב ג': "לחוס על ההורה, להחמיר עם הילד": המודל – ההורה גילה חמלה כלפי עצמו, אך התעקש שהילד יתגמל את עצמו רק על הניקוד הטוב ביותר.
תוצאות: הילדים אימצו סטנדרטים נוקשים ביותר לתגמול עצמי כאשר למדו ממודל – הורה, שהחמיר עם עצמו והחמיר גם איתם באותה מידה. המודל ההורה עודד אותם לתגמל עצמם רק על ניקוד גבוה מאד והכפיף עצמו לאותו סטנדרט. הילדים אימצו את הסטנדרטים של ההורים שהתנהלו בצורה עקבית, גם בהיעדרה של מודל – הורה. כלומר, הורה היווה עבור ילדיו דמות משמעותית לחיקוי ולהשגת מטרות כאשר התנהל בעקביות, ולמרות שהחמיר עם עצמו ועם ילדיו.
המחקר הראה כי השפעות אלה היו חזקות במיוחד כשהילדים האמינו שהמודל – ההורה היא דמות חזקה, שאחראית על הרבה פרסים ופינוקים נחשקים. ילדים, שקבלו עדוד לא להחמיר עם עצמם המשיכו בדרך זו גם כאשר נשארו לבד לאחר המבחן, אפילו כאשר היו עדים למודל – הורה שהחמיר עם עצמו.
בקרב הילדים שהיו בקבוצה של הסטנדרט הנוקשה של תגמול עצמי במהלך האימון, אבל לצד מודל – ההורה שהקל עם עצמו, מחציתם שמרו על הסטנדרטים הנוקשים שלמדו, ומחציתם נקטו את הסטנדרטים הליברליים יותר שראו בהתנהלותו של המודל – ההורה עם עצמו.
מתוך הספר: מבחן המרשמלו – מיומנות השליטה העצמית – הבסיס להצלחה בחיים, מטר הוצאה לאור, 2016.
קרא עוד:
10 כללים שיעזרו לכם להיות הורים טוביםhttps://healthy.walla.co.il/item/3144709
