החיים הם לא תמיד דבש, וכל אחד מאיתנו נפגע מדי פעם מאירוע, ממלים או מתגובות של אחרים. זה יכול לקרות בזמן הלמודים בבית הספר, בהפסקה כשאתם עם החברים, בקשר עם ההורים או בני המשפחה ועוד.
כשאנחנו נפגעים, אנחנו מרגישים כאילו יש לנו עוקץ בלב, אבל הרבה פעמים אנחנו בוחרים דווקא שלא להוציא אותו. למה שאנשים הגיוניים יחליטו להמשיך לחוש בלבם את הדקירה הכואבת של העוקץ במקום לנסות להיפטר ממנו?
לפעמים אנחנו עושים זאת כדי שאחרים יראו שנעשה לנו עוול, ירחמו עלינו ויכעסו על מי ש"עקץ אותנו".
יש הרבה אנשים שלא סולחים ולא שוכחים ומסתובבים מלאים בעוקצים כמו שיח של סברס.
גרוע מכך, יש כאלה שמתכננים איך יתנקמו במי שפגע בהם.
כשדבורה מרגישה שתוקפים אותה או מאיימים עליה, היא עוקצת וגורמת לנעקץ סבל רב. הבעיה היא שאחרי עקיצה אחת בודדה היא מתה. ברצונה להגן על עצמה או על הקן שלה. הדבורה עוקצת בלי לקחת בחשבון שחייה עומדים להסתיים.
כיוון שהמוח האנושי מפותח יותר מזה של הדבורה, באפשרותנו להבין שלנקמנות יש תוצאות שליליות גם עבור המתנקם. הוא אולי נהנה לרגע ומרגיש צודק, אך אינו יכול להרגיש אושר אמיתי כי הוא רואה את עצמו כאדם רע ופוגע.
כשאתם מחליטים להשאיר בתוככם את ה'עוקץ', תחושת הצער והכעס יחזרו אליכם שוב ושוב. כך תחזקו את תחושת הסבל ותתרחקו מהאושר.
הנה כמה דרכים להתמודדות:
-
אל תחשוב/י שלילי, חשוב/י חיובי
מחשבות שליליות מחזקות בנו את הרגשות השליליות (כמו: כעס, שנאה וכו') ותחושת העוול שנגרמה לנו. כתוצאה מכך ההתנהגות שלנו שבאה בעקבות המחשבות והרגשות השליליים מעכבת אותה ולא מקדמת. כך למשל, תלמיד שקבל ציון נמוך או נכשל בבחינה, וחושב (באופן שלילי) שהוא טפש ולא מוצלח, הוא מרגיש תסכול רב, וכתוצאה מכך הוא עלול לא ללמוד לבחינה הבאה בטענה שזה לא יעזור או לא ישפר את ציונו.
אבל אם באותו מקרה, נחליף מחשבה שלילית במחשבה חיובית (למשל: נכשלתי במבחן אחד, אבל במבחנים אחרים הצלחתי) הרגשתו תתמלא תקוה והוא ינקוט בכמה התנהגויות לשיפור מצבו (למשל, יקח עזרה, יגביר את שעות התרגול וכד'), שיעזרו לו להצליח בפעם הבאה.
שינוי מחשבה שלילית למחשבה חיובית, תסייע לנו להוציא את ה'עוקץ' מלבנו מיד אחרי שאנחנו חווים פגיעה ולהרגיש טוב יותר.
-
להחלים מ'עוקץ' שנשאר מהעבר: פעילות לשניים
אם אנחנו נפגעים ולא מצליחים להוציא את ה'עוקץ' מיד, הכאב או הכעס עלולים להישאר עמנו זמן רב וגם לפגוע בקשרים שלנו עם אחרים. אבל תמיד יש הזדמנות שניה, ונוכל להוציא 'עוקץ' הנעוץ בלבנו גם אם הוא נמצא שם זמן רב. בהמשך נכיר לכם "תרגיל החלמה" לשניים. חשוב שאחד המשתתפים יהיה הורה או מבוגר אחר.
נשב או נשכב במקום נוח ושקט, ונעשה שלוש נשימות עמוקות כפי שהסברנו קודם (איל להירגע שלב א'): נכניס קצת אויר דרך האף ונוציא אותו לאט – לאט דרך הפה. כל אחד מאיתנו, בעיניים פקוחות או עצומות, יחשוב על 'עוקץ' שהוא נושא בלבו והיה רוצה להיפטר ממנו. מי שירצה יוכל לספר את ספור העוקץ שלו, אבל לא חייבים. נניח יד על הלב, נספור לאט – לאט: אחת, שתיים, שלוש…ובעדינות נמשוך את ה'עוקץ' החוצה (בכאילו). וכשנעיף אותו לאויר, הוא יעלם. נרפא את המקום במשחת הקסם הדמיונית שלנו, וננוח קצת במקומנו.
כמה מילים למבוגרים: בתרגיל זה המבוגר לא רק ילווה את הילד, אלא יתנסה בחויה בעצמו. חשוב שהוא יבחר ברגישות את נושא ההחלמה שלו, כך שהילד ירגיש בנוח ולא יעלו בו דאגות מיותרות.
בסוף התרגיל תוכלו לשוחח בינכם על החויה שלכם: מה היה קל ומה קשה, ואיך הרגשתם כשהסרתם את ה'עוקץ' מהלב. חשוב לדבר גם על התוצאות המעשיות של ההחלמה. למשל, אם ילדה נפגעה מבעל קיוסק ששאל אותה פעם אם לקחה ממתק בלי לשלם, והיא בחרה להוציא את העוקץ הזה מלבה, היא תוכל לחזור ולבקר בקיוסק עם חברותיה, רגועה ומחייכת.
הורים! תוכלו להשתמש בתרגיל זה עם ילדיכם לפני השינה:
הילד יספר מה פגע בו היום, תוציאו את ה'עוקץ' מלבו שלו, ותרפאו אותו. אם הילד יגיד שהעוקץ בא מכם, הקשיבו לו גם אם אינכם מסכימים עם דבריו. אל תתגוננו ואל תצדיקו התנהגות שפגעה בילד, ואל "תחזירו לו" בכך שתספרו לו כיצד הוא פגע בכם. השלימו את תהליך ההחלמה, ואם פגעתם ביחד בקשו ממנו סליחה.
מי שמוציא את ה'עוקץ' לפני השינה ומרפא את הלב שלו, מסיים את יומו בצורה רגועה ועם תחושה טובה בלב.
חלק מהכתוב לעיל מובא מתוך: המדריך המחויך לאושר משפחתי של לאורה וולמר, 2015, אמציה הוצאת ספרים
